החלטה בתיק מ"ת 15511-02-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם פיראס פחמאווי (להלן: " המשיב") הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים שעניינם סחר בנשק. בכתב האישום הובהר, כי גיבוש כתב האישום בא בעקבות מבצע משטרתי, במהלכו הופעל הסוכן המשטרתי ר.ל. (להלן:" הסוכן") בשליחות משטרת ישראל ורכש בהוראתה כלי נשק, תחמושת וסמים.

בהתאם לאישום הראשון, מתואר כי ביום 20.9.11 הציע המשיב למכור לסוכן אקדח. המשיב והסוכן סיכמו כי המשיב ימכור לסוכן אקדח בתמורה ל 12,000 ש"ח. ביום 6.10.11 העסקה הושלמה, בכך שהמשיב העביר לסוכן אקדח מסוג ברטה וכן מחסנית ותשעה עשר כדורים, זאת בתמורה ל 12,000 ש"ח. בגין מעשים אלו, יוחס למשיב עבירה של החזקת נשק, עבירה של נשיאת נשק ועבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב אישום השני נטען כי ביום 26.12.11 סיכמו המשיב והסוכן על ביצוע עסקת נשק למכירת אקדח בתמורה ל 19,000 ש"ח. ביום 27.12.11 הושלמה העסקה בין הצדדים, כך שהמשיב העביר לסוכן אקדח מסוג סמית אנד ווסן, מחסנית ושמונה כדורים, בתמורה שילם הסוכן למשיב סך של 19,000 ש"ח. בגין מעשים אלו, יוחסה למשיב עבירה של החזקת נשק, עבירה של נשיאת נשק ועבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת,הפנתה לעיקרי טיעון שהגישה בעניינו של המשיב, ובהם היא פירטה את עיקרי הראיותנגדו.בין היתר, הפנתה המבקשת להודעות הסוכן הסמוי, בהן הוא מוסר את פרטי עסקאות הנשק, וכן שולל קיומו של סכסוך קודם בינו לבין המשיב; הקלטות המתעדות שיחות שנערכו בין המשיב לסוכן שעניינן עסקאות הנשק; הסרטת וידאו המתעדת העסקה השנייה מיום 27.12.11; פלטי שיחות של הסוכן המתעדות שיחות בינו לבין המשיב בתאריכים הרלוונטיים לכל עסקה, וראיות תומכות אחרות.

לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת ביטחון כאמור בסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים. עוד לטענתה קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על ידי התחמקות מהליכי משפט והשפעה על עדים, בייחוד לנוכח היכרות המשיב עם חלק מהעדים. לנוכח האמור לגישת המבקשת, אין מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

בא כוח המשיב, הסכים מהבחינה העקרונית לקיומן של ראיות לכאורה שיש בהן לקשור את מרשו לעבירות המיוחסות לו. בד בבד נטען כי הסוכן פעל בצורה של סוכן מדיח אשר הפעיל לחץ על המשיב ועל אחרים, כולל אחיו של המשיב לביצוע העבירות. מעבר לכך נטען כי המדובר בבחור נומטיבי, סטודנט, שאינו עוסק בפלילים, ובעניין זה ביקש בא כוח המשיב להפנות עניינו של המשיב לשירות המבחן על מנת לקבל חוות דעת מפורטת בעניינו של המשיב. בא כוח המשיב הפנה בנוסף למספר החלטות בהן שוחררו אנשים המעורבים בעבירות נשק לחלופת מעצר, וטען כי בעניין מרשו ניתן יהיה לשחררו לחלופת מעצר מרוחקת, מהאזור בו בוצעו העסקאות, בהוספת פיקוח אנושי ראוי ואיזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות

כאמור, אין בין הצדדים מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן להצדיק את המשך מעצרו של המשיב.

אציין כי מרבית הראיות לכאורה הקושרות המשיב למעשים המיוחסים להםמצויות בהודעתו של הסוכן המשטרתי המתארות את אופן ביצוע העסקה עם המשיב. בנוסף לכך ניתן למצוא בחומר החקירה, תמיכה להודעת הסוכן, מהן הקלטות המתעדות את העסקאות, בהן נשמע המשיב מנהל משא ומתן עם הסוכן ומבצע לכאורה העסקאות המתוארות בכתב האישום.    

לנוכח האמור, לאחר בחינת הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה מספקות להוכחת המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום, ובהתאם להוות בסיס לאישומים המיוחסים למשיב.

באשר לעילת המסוכנות, אכן קמה עילת מסוכנות סטטוטורית, כקבוע בסעיף 21(א)(ג)(2) לחוק המעצרים, בהיותה עבירת בטחון כאמור בסעיף 35 (ב) לחוק המעצרים. בעניין המסוכנות הכרוכה בעבירות כגון זה, נקבע כי יש לבחון את מטרת החזקת הנשק וממנה להסיק חומרתה, כאמור על-ידי בית המשפט העליון בבש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 7.11.2004):

"אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית "לעת מצוא", החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רישיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רישיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בד"כ, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה (ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668)."[שם, פסקה 8].

בענייננו המדובר בשתי עסקאות שונות לסחר בנשק, המלמדות על כך כי ההחזקה בנשק יועדה לשימושים פליליים. עבירות נשק שזה הוא יעודן העיקרי, טומנות בחיקן סיכון גבוהה לציבור, כך נאמר: "המסוכנות הנלווית לסחר בלתי חוקי בנשק, במיוחד על רקע פעילות הטרור לה נתונה החברה הישראלית ונוכח התרחבותה של הפשיעה המאורגנת בישראל, מצויה ברף גבוה ביותר. הסחר הבלתי חוקי בנשק מניח אפשרות כי כלי נשק יגיעו בתנועת הסחר לידי גורמי טרור או לארגוני פשיעה, וישמשו בידי רוכשיהם כלי הרג שיופעלו כלפי אזרחים תמימים, תוך חשיפת תושבי ישראל לסיכון חמור ביותר" (ראו את בש"פ 817/09 דראר ג'אבר נ' מדינת ישראל (1.3.09)).

על אף האמור, ההלכה היא כי גם בעבירות המקימות חזקת מסוכנות, וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל. כך נפסק:

"כבר נאמר לא אחת "כי אין חומרת העבירה כשלעצמה מהוה עילת מעצר, אלא אינדיקציה למסוכנות הנשקלת בין שאר גורמים" (ראו בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם; בש"פ 8482/00 חמזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); בש"פ 7200/97 מדינת ישראל נ' אבו דרסי (לא פורסם) (השופטת שטרסברג-כהן). על פי כל אלה אין המעצר מקדמה על חשבון העונש, ומטרתו מניעתית. בבש"פ 1464/06 מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם) נאמר "אכן, דילמת ההתיחסות לעבירות חמורות מלווה את בתי המשפט תדיר בעסקם במעצרים. האינסטינקט האנושי ממקד את הדברים בחומרת העבירה; קרי, אם ניטלו חיי אדם בעבירה חמורה, ראוי לו - על פי תחושה זו - שייעצר ויורחק מבני אדם ומסיכון הבריות בעבירה נוספת... ואולם... המחוקק לא בחר להשית את חומרת העבירה כעילת מעצר"; (ראו גם בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ד"ר חיה זנדברג "חומרת העבירה כעילת מעצר - האמנם סוף הדרך", משפטים ל"א (תש"ס) 323 וספרה פירוש לחוק המעצרים (תשס"א-2001), 19-11; בש"פ 5353/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)". (בש"פ 4135/08 אמיר דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.5.08).

ראו גם את:

בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.9.06);